זמנים, מקומות, צורות
II. אריה ארוך מול ״אופקים חדשים״ (1956 – 1947)
יונה פישר, קטלוג "זמנים מקומות צורות", 1976
1947   "תערוכת השבעה" במוזיאון תל אביב (עם גלעדי, וכסלר, זריצקי, מאירוביץ', נתנזון (נתון) ושטרייכמן). ארוך מציג 6 ציורי שמן (וביניהם "האוטובוס האדום")

שבעת האמנים היוו את גרעין קבוצת "אופקים חדשים", שנוסדה ב- 1948 והציגה לראשונה ב- 1949 במוזיאון תל-אביב. ארוך השתתף בתערוכות הקבוצה בשנים 1949 ("האוטובוס האדום", 1952, 1955 ("ילדות בגן"), 1956 ("על המרפסת"), 1963 ("מוטיב יהודי"), 1966.

1948-50  בארגנטינה בשליחות הקרן הקיימת לישראל. מצייר את "יוסף ואחיו", "דיוקן דוד ורותי" וציורי נוף.

1950-53  מכהן כמזכיר בשגרירות ישראל במוסקבה. מצייר את "אשה ופרחים", "סוכה" ו"כנסית וסילי הקדוש".

1954   משתקע בירושלים, מרבה לצייר בדירתו.

1955   תערוכות יחיד במוזיאון תל-אביב ובבית הנכות הלאומי "בצלאל" ירושלים. מציג 28 ציורי שמן, ובהם "משה רבנו בסרייבו", "ילדות בגן העיר" וציורים מסדרת ה"אוטובוסים בהרי הגליל".

אריה ארוך פיתח, בעיקר בשנים 1954-6, טכניקה ציורית משלו כדי לגלם את הדימוי בכתם ובקו משורבט. הדימוי מופיע כחותמו של כתב-יד אישי, והוא מנוגד בתכלית לתפיסה המופשטת, הלירית, האינטימית והאל-צורנית, שפותחה אצל חבריו, אנשי "אופקים חדשים". ההתרחקות מהמציאות משותפת לכולם, אולם אצל ארוך היא מובילה ל"צורות החבויות אצל האמן".

תקופה זו השפיעה השפעה חזקה על יצירתם של כמה אמנים צעירים בראשית שנות השישים, ובהם אביבה אורי ורפי לביא.

"רק אחרי שהבנתי שיש לשמור את ה"מה", את כל החוויות שנוצרו סביב האובייקטים שאהבתי, בפנים, ושאסור לחשוב עליו – שיש להתמסר ל"איך" שבציור, לאהבת מגע המכחול, לאהבת העשייה, השרבוט והקוים הקטנים, ואז יעלה כל ה"מה" המתאים והנחוץ מעצמו – רק אז הצלחתי לעשות את הציורים שבהם רציתי עוד קודם בלי לדעת זאת". (מתוך שיחה עם יוכבד וינפלד, "משא", נובמבר 1968).